דבר מנהל המחלקה

בס''ד
רבנו ה'אור החיים' הקדוש מסביר שאין הקב''ה יכול לייחד את שמו ולהשרות שכינתו על מי שאוכל מאכלות אסורות, אלא על המשולל ממין הרע ההוא. והרש''ר הירש זצ''ל מוסיף בקונטרס 'מאכלות אסורות', שלא למניעת מחלות הגוף קבע הבורא את כללי החוקים האלה. אלא כשם שבית המקדש עלול להתחלל על ידי הטומאה כאשר לא שומרים על כללי ההנהגה בו, כך מאכלות אסורות יטמאו את בית המקדש הפרטי שאינו אלא האדם עצמו: הגוף, הנפש והרוח.

"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" - אנו בני ישראל נועדנו ונבחרנו להיות אנשי קודש, והתורה מזהירה ומצווה "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" - שומה עלינו לשמור על קדושת הגוף כשמירת בית המקדש. 

על השולחן שבו אנו אוכלים אנו מזכירים את הפסוק "זה השולחן אשר לפני ה'" - התורה אומרת לכל אחד ואחת מבני ומבנות ישראל שבכל הזדמנות אכילה על השולחן הם יכולים לעבוד את ה' כמי שמקריבים קרבן בבית המקדש, וששולחנו של אדם בביתו הוא כמזבח בבית המקדש. 

זכות היא לנו לאכול מאכלים כשרים. ועלינו להיזהר ולהישמר בכשרות המאכל, לשמור על טהרת נשמתנו וניקיון מוחנו וזיכוכו. עם התפתחות הטכנולוגיה השתנו דרכי הכנת מוצרי המזון במפעלים ובבתי חרושת, המאכלים הפכו למזון מוכן ומלאכותי וכמעט שלא נשאר מה להכין בבית. בעקבות כך נשכחו מנהגים והלכות רבות בדיני כשרות המזון. והיות שקשה לכל אחד לטרוח לברר את מקורות המזון ודרכי ייצורו ולבדוק את כשרותם, מקובל מדורי דורות שהרבנים הממונים על הציבור ובתי הדין ממנים מטעמם 'משגיחים' - באי כוחם - להשגיח במפעלי המזון על תהליכי הייצור. רק מוצר מזון שהשגיחו על ייצורו והוא כשר, נחתם בחותמת הרבנות המשגיחה והמכשירה. וכך ציבור צרכני המזון הכשר יודע מה לקרב ומה להרחיק. 

ולכן, כאשר באים לקנות מוצר מזון, יש להקפיד לבדוק שהוא כשר בהכשר רבנות מוסמכת, וגם במקומות ציבוריים יש להקפיד לאכול רק במקומות שיש עליהם השגחה קפדנית ולא להסתמך על שמועות או השגחות מפוקפקות. כמו כן, יש לדרוש בכל מקום תעודה בתוקף מהרבנות ראשית המוסמכת לתת תעודת הכשר. ומן הראוי גם לברר עם המשגיח המקומי מה מצב הכשרות בעסק. 

ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיסייע בעדנו לשמור על כשרות המזון לקדושת הגוף ולטהרת נשמתנו, ולא יצא מכשול מתחת ידינו, ובכך נתקדש בקדושת בית המקדש בבית עולמים בהר המוריה בירושלים הבנויה, אמן.